בזמן החלימה ניתן לפגוש ישויות רבות ומגוונות, החל מאנשים אחרים, דרך היבטים של עצמנו וכלה ביצורים שונים ומשונים כמו אלים, שדים, מלאכים, שטנים, דרקונים פיות ואינסוף היבטים שחולמים אחרים לוקחים לעצמם.

ניתן לחלק את הישויות בדרכים רבות, אני בוחר לחלק אותן לפי חולמים מודעים, לא מודעים והיבטים של עצמי.
היבטי התודעה יקבלו רשומה נפרדת ולכן רק אספר שבחלומות שבהם אלו מופיעים כמעט לעולם לא יופיעו ישויות אחרות, מתוך כבוד לחולם ומתוך חשש לעצמם ולכן ניתן לפרש אותן בדיוק כמו שהן, וקל להבין אותן בהיבט הרחב.

חולמים לא מודעים מחליקים לעתים לחלומות מיודעים, בין אם נקראו אליהם על ידי החולם או שקבעו איתו פגישה, או לפעמים גם בטעות, הם חולמים באותו מקום שהחולם נמצא בו ונוצרת פגישה.

חולמים מודעים אחרים יכולים ללבוש כל צורה, כולל את זו של החולם שמולם, אבל קיימים כללי התנהגות שאם נפעל על פיהם נוכל לזהות בקלות אם מדובר בעצמנו או באחר, ראשית יש להבין האם היישות הופיעה כתגובה לקריאה שלנו, או שאנחנו נקראנו אליה.
האם חשבנו שכדאי שישות זו, דומה לה או הפוכה לה תצטרף אלינו? אם כן הרי שאנחנו קראנו לה (למעט מספר מועט של מקרים שבהם המחשבה הזו נשתלה במחשבתנו אבל זה נחשב ללא מנומס)
אם לא חשבנו על זה, ועדיין הופיעה בפנינו היישות הזו, הרי שככל הנראה שאנחנו זומנו, במקרה כזה ראוי לבחון את מידת השליטה של הישות על החלום שלנו כדי שנדע כיצד לענות לזימון, בכל מקרה שווה לפעמים פשוט לסקור את הסביבה, ולשאול אוקיי מה עכשיו? לפני שממשיכים לפעול.
היררכיית המענים היא הבאה מהנמוך לגבוה, עם המשמעות של המענה.
מי אוצר את קריאתי – זעם
מי אוחז בזימוני – איום
מי נושא את זימוני – נטול פניה
מי נוטל את זימוני – העדפה
מי מכניע את קריאתי – כניעה
מתוך אלה ניתן גם לפרש את התגובה של יצורים שאנחנו הזמנו אלינו, אם היישות עושה שימוש בראשון (מלמעלה) הרי שעבורה אנחנו פחותי חשיבות והיא מרשה לעצמם להביע כעס על הקריאה שלנו, אם האחרון (התחתון) הרי שהזימון שלנו עוצמתי, ולא נידרש למבחנים כדי להשיג את מבוקשנו מאותה יישות.
רוב החולמים עובדים על פי אותה מערכת כללים, או גרסה דומה שלה, ולכן גם ישתמשו בביטוי הנכון כלפי המזמן, לעתים רחוקות בלבד וכאשר הזימון נעשה בצורה גרועה, לא מבוקרת וחסרת מחשבה יעשה שימוש בביטוי הלא נכון כדי לגרור פעולה מבקרת, במקרים אלה השגיאה היא תמיד של המזמן והמחיר משולם על ידי המזומן, לכן יש להשתמש בזימונים בצורה מבוקרת, טובה ומתוך מחשבה כדי להמנע מטעויות.

עוד על הפרקטיקה של זימונים, ברשומה אחרת.

אם זימנו אותנו, הבענו את דעתנו על המזמן והיא התקבלה כנכונה מתחיל השלב המעניין שבו שתי ישויות אינסופיות מגדירות אחת לשניה את רצונן, הדבר נעשה בדרך כלל בצורה מרומזת שבה המזמן מייצר מיצג של המציאות כפי שהוא רואה אותה, ואז של אותה מציאות כפי שהיה רוצה לראות אותה ואת מקומנו בתוך התבנית החדשה שהוא מעוניין לייצר.
בשלב זה אנחנו יכולים ליצור מיצג שבו אנחנו מעריכים את מקומנו כשונה, או פשוט לקבל את המיצג כמו שהוא ואז לפעול להגשמתו, לחילופין אנחנו יכולים פשוט לומר לא וללכת ואם אנחנו במקום הנכון בהיררכיה בדרך כלל גם נוכל לעשות את זה בלי מחיר משמעותי עבורנו, אבל אם זומנו על ידי יישות שלדעתנו היא נחותה, ענינו ב”מי אוצר את זימוני” ונקיים את המיצג, היישות שזימנה אותנו תזכור אותנו לכף זכות, מפני שבדרך כלל לא ידרש מאיתנו דבר שהוא מעבר ליכולתנו הפעוטה ביותר הרי שצבירת נקודות הזכות בהחלט שווה התיחסות, ובזימונים מאוחרים יותר יהיה לנו קל יותר להשפיע על הישות שנזמן אם מראש ניוודע כבעלי השפעה במציאות החלום.

אם אנחנו יצרנו את הזימון, הישות קיבלה אותו בצורה הראויה, אנחנו יוצרים מיצג כאמור לעיל, פעמיים, מתחיל תהליך של מו”מ עד להגשמת רצונם של כלל הצדדים ליצירת מציאות חדשה, שיכולה גם להיות, “אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך, הממ ביי”.
ככל שהישות שזימנו נמצאת בנקודה היררכית נמוכה יותר כך אנחנו יכולים לדרוש ממנה הקרבה גדולה יותר, אבל ככל שנדרוש הקרבה גדולה יותר כך יתכן שבזימונים עתידיים תדרש מאיתנו הקרבה, לכן יש לאזן את המציאות כך שבסופו של דבר השינוי שניצור יהיה מאוזן עם שינויים דומים.

אם נניח שהזימון הוא נטול פניה, לעתים קרובות השינוי שנידרש לו הוא פשוט ליצור מציאות חדשה שבה אנחנו קיימים, או לא קיימים, במידה שאנחנו רצויים או לא רצויים במרקם המציאות שהישות מנסה ליצור, במצב זה ניתן להתמקח ואפילו להמר או ליצור מערכות משחק מורכבות ורבות מהלכים שזימונים נוספים יכללו בה, עד לשלב שבו אנחנו או הישות נמצא בעמדה שאיננה חסרת פניה וכך נוכל לכפות או שתכפה עלינו המציאות החדשה.

Advertisements